Ct 0013

Ct 0013

בפיזיקה, תורת היחסות הפרטית היא תאוריה מדעית יסודית המתארת את הקשר בין מרחב וזמן. אלברט איינשטיין פרסם את התאוריה בשנת 1905. היא מהווה בסיס למהפכת היחסות, והיא אחת משתי פריצות הדרך שעיצבו את הפיזיקה המודרנית (לצד מכניקת הקוונטים). היא קראה תיגר על תפיסת המרחב והזמן המוחלטים של המכניקה הקלאסית, והוכללה מאוחר יותר על ידי איינשטיין עצמו בתורת היחסות הכללית, המתארת את הכבידה. הצורך בתאוריה חדשה נבע מסתירה בין המכניקה של ניוטון, שבה מהירויות ניתנות לחיבור, ובין תורת האלקטרומגנטיות של מקסוול, שבה מהירות האור היא גודל קבוע ואוניברסלי, ללא תלות במהירות הצופה. תורת היחסות הפרטית פתרה סתירה זו והובילה למסקנה שמדידות של זמן ומרחב אינן מוחלטות, אלא תלויות בתנועה היחסית בין מערכות ייחוס. תחזיותיה המרכזיות של התאוריה, שכולן אומתו בניסויים, כוללות את התארכות הזמן, תופעה שבה שעונים הנמצאים בתנועה יחסית לצופה נמדדים על ידו כפועלים לאט יותר; את התכווצות האורך, שלפיה גופים בתנועה נמדדים כקצרים יותר בכיוון תנועתם; ואת יחסיות הסימולטניות. בנוסף, מן התאוריה נובעת שקילות המסה והאנרגיה, ובפרט הקשר בין מסת המנוחה של גוף לאנרגיית…